אפשר להגיד שהגעתי להרבה תובנות אחרי אחרי הטיול בבודפשט. במהלך הטיול ואחריו.
כל הנסיעה ניסיתי להיכנס פחות ליוטיוב ולרשתות החברתיות, אז לקחתי איתי ספר
"יער נורווגי" של הרוקי מורקמי.
זה השיר שמלווה את הספר.
קריאת הספר הכניסה אותי מעט למצב רוח מלנכולי. זהו הספר הראשון שלו שיצא לי לקרוא ובטוח ארצה לקרוא עוד ספרים. הוא כתב באינטליגנציה רגשית מדהימה והאווירה הזאת של "מה הפואנטה של החיים האלו" שנראה שכל הגיבורים שרויים בזה.
1. כשאתה מוצא חבר אמת אתה מוכן לקבל אותו איך שהוא.
2.לפעמים כשמתרחקים מהכל רואים את הדברים יותר ברור
3. גובה הוא רק מספר- כמו הגיל.
4. הבנתי בבירור באיזו רמת חיים אני רוצה לחיות.
5. הכל עובר. הנה אני באמצע שנה שלישית ללימודים ונראה לי שרק אתמול התחלתי.
6. לפעמים שווה להיות סבלנית.
אני מודה למשפחה שלי שמאפשרת לי לראות את העולם. אני רוצה לטייל בכל העולם ולראות מקומות חדשים.
בודפשט הייתה מדהימה. אפילו זכינו לראות שלג :)
זה מדהים איך ברגע שהגענו לשם כולי הייתי הרבה יותר רגועה.
מאיפה להתחיל?... אפילו לא יודעת.
לא יודעת אם זה זה צירוף מקרים אבל מדהים עד כמה הדרך שלנו דומה.
נכון, אני צוחקת עליו כל הזמן שהוא מחשב 5 צעדים קדימה אבל אף פעם לא הרגשתי רגועה כל כך. אני לא צריכה להסביר יותר מידי את עצמי או לנסות להרשים. אני רק לא יודעת עד כמה הוא מסתדר על חוש ההומור ההזוי שלי.
הוא עושה לי טוב.
אולי אני צריכה להפסיק לפחד...
מה יכול לקרות כבר?
מסקרן אותי לדעת לאיפה זה יכול להגיע...
תגובות
הוסף רשומת תגובה